ממלאת מקום הנגידה הודיעה על העלאת ריבית של 0.15 אחוזים ומניות הבנקים זינקו. מניות הבנקים זינקו, משום שהעלאת הריבית מייצרת להם רווח מידי וישיר, שכן, חוזי ההלוואה של הבנקים עם הציבור מצמידים את סכומי ההלוואות לפריים או למדדים אחרים. כך, עליית הריבית מייצרת לבנקים הכנסה מידית ללא עבודה נוספת, בגין כספים שנִתנו בעבר. גם היקף עמלות הבנקים יצמח משום שהעמלות מושפעות מסכומי ההלוואות הכוללים רכיב ריבית והעמלה, הנגזרת מהסכום הכולל, עולה גם היא.
לכאורה, שמחה שכזו צריכה הייתה להיות גם נחלתו של ציבור בעלי הפיקדון בבנקים. כידוע, הציבור מחזיק כ-800 מיליארד ₪ של פיקדונות בבנקים, שאינם נושאים ריבית, חלקם צמודים לפריים וביחס לחלק אחר, הריבית שנקבעה להם, היא קבועה או לא צמודה. כספי ציבור אלו, ניתנים על ידי הבנקים כהלוואות לציבור ומשיאים לבנקים ריביות נפלאות. מנגד, הציבור שהוא בעלי הפיקדון ובעלי הכסף, לא נהנה מעליית הריבית במקרה שיש לו פיקדון בנקאי שאינו צמוד לפריים. ההפך. הבנקים דורשים מן הציבור להתחייב לתקופות ארוכות בהן לא ימשכו את הכספים לרבות במקרים של עליית ריבית שלא משפיעה על הריבית בפיקדון שהיא כאמור, נמוכה מאוד – מה שמייצר לבנק רווח נוסף – האפשרות לעשות שימוש בכספים לזמן ארוך יותר מבלי לשלם עבור עליית הריבית. כמו כן, ככל שלבעלי הפיקדונות, שהם גם לקוחות הבנקים באפיקים שונים, יש הלוואות או משכנתאות, הרי שאלו יעלו בהתאם לשיעור עליית הריבית ומי שישלשל לכיסו את תמורת הריבית יהיו הבנקים.
עו"ד שלומי תורג'מן
זה לא צודק ולא נכון. בנק ישראל צריך לשמור, לא רק על יציבות הבנקים אלא גם על ערך כספו של הציבור, וראוי היה כבר מזמן שתינתן הוראה של הפיקוח על הבנקים המחייבת תשלום ריבית מינימלית על פיקדון או הוראה המחייבת להצמיד את הפיקדונות לפריים. והרי כבר ידוע שהציבור אינו מותיר את כספו בפיקדון בנקאי מפאת הריבית שהבנק משלם אלא משום שלציבור "מספיק" ה"ביטחון" שמספקים הבנקים עבור הכסף. גם ביטחון זה, לא ברור על מה הוא נשען. בנקים בישראל לא מבטיחים כי במקרה של מפולת ישולמו כספי הפיקדון לבעליו, הבנקים רק נהנים מהתקדימים הבעייתיים שיצרו במשבר ויסות מניות הבנקים. אז, הממשלה הלאימה את הבנקים ופיצתה את הציבור מכספו שלו. ראינו, ואנו רואים מדי יום, שהבנק לא משתף את הציבור ברווחיו – למרות שבאמצעות תשלום ריבית הולמת על פיקדון, הדבר אפשרי הגם שעשויה להיות לכך השפעה כלשהי על רווחי הבנק. הבנקים רואים את הציבור כמי שמייצר את רווחי העתק המתפרסמים מדי רבעון.
מחאות שונות לא סייעו, אך יש כאלו שמצביעים "ברגליים". בשנת 2005 נולדה באנגליה ואחר כך בארה"ב, תעשייה של טכנולוגיה פיננסית שתהיה בנקאות העתיד, תעשיית ה-Peer to Peer (או P2P בקיצור). מדובר בחברות המתווכות בין הציבור – בעלי הפיקדון – לבין לווים כאשר הציבור מוזמן, במקום להותיר את כספו בפיקדון שאינו נושא תשואה כלשהי או במקום השקעה באג"ח הנושאת ריבית נמוכה, להעביר את כספו לחשבונות הנאמנות של הפלטפורמות הללו וליהנות מתשואות חלומיות, ממש כמו הבנק. שכן, הפלטפורמות הללו, מתמחות במתן הלוואות – בדיוק כמו הבנק – הפלטפורמות מייצרות מנגנוני הגנה, ממיינות את הלווים ואת ההלוואות באמצעים טכנולוגיים ואנושיים, מחַתמות אותן והן בעלות מומחיות בתחום זה. מבחינה משפטית, הציבור הוא נותן ההלוואות וזכאי לכל הריבית ומדובר בתשואות גבוהות. הציבור נהנה מתשואה שיכולה לעיתים להגיע ל-7 אחוזים בשנה, עם מיסוי נמוך של 15 אחוזים בלבד (כמו פיקדון) והכסף נזיל. בחודש פברואר 2018 תוקן חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים והוא מאפשר לפלטפורמות לפעול תחת פיקוח של רשות שוק ההון והציבור צריך לנהור במהירות לפלטפורמות אלו כדי להרוויח יותר.
יודעי חן כבר מרוויחים מספר שנים גם בישראל את התשואות החלומיות ומומלץ לציבור לבחון אפיק זה לפני התחייבות להותרת הכספים בבנקים לתקופות ארוכות בריביות אפסיות.

הכותב, עו"ד שלומי תורג'מן, הוא מייסד ומנכ"ל BTB מקשרים הלוואות בישראל, פלטפורמת P2P הפועלת משנת 2014.